כשניסיון חיים פוגש כיתה עמוסה: החיבור הבין-דורי שמשנה את החינוך בישראל
עמותת ידיד לחינוך מספרת על גמלאים שיוצאים מדי בוקר לבתי הספר ומגלים איך שעה בשבוע של הקשבה וניסיון חיים יכולה לשנות מקצה לקצה את עולמם של התלמידים ושל עצמם.
מה קורה כשמפגישים בין ניסיון חיים עשיר לעיניים של ילד שזקוק למישהו שיאמין בו? שרון כץ, סמנכ"לית השותפויות של עמותת ידיד לחינוך, לוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים של עמותה עם כ-4,000 גמלאים וגמלאיות שקמים מדי בוקר עם ברק בעיניים ויוצאים לבתי הספר ברחבי הארץ. דרך סיפורים מרגשים מהשטח, תגלו איך שעה בשבוע של אוזן קשבת, חיוך וחיבוק מצליחה לא רק להקפיץ את הביטחון של התלמידים, אלא גם להעניק לפורשים משמעות לחיים.
מהי עמותת ידיד לחינוך, מה מטרתה ובמה היא שונה מעמותות אחרות שעוסקות בחונכות רגשית, חברתית ולימודית?
מדי בוקר יוצאים לבתי הספר בארץ כמעט 4000 גמלאים וגמלאיות, לפגוש תלמיד, לעזור בהכנת שיעורי בית, ללמד שיעור בפיזיקה או עברית. הם נמצאים בבתי הספר לרוב לארבע שעות כל פעם ופוגשים תלמיד או שניים. זה זמן של נוכחות מלאה, או אם תרצו – חינוך מותאם אישית. התלמידים שהם פוגשים הם כאלה שהמורים הצביעו עליהם שייהנו ויתרמו משעת חונכות מעצימה עם אדם שרוצה לסייע, אחד שעבר דבר או שניים בחיים, מלא בניסיון ועם עיניים טובות.
יש שיקראו להם תומכי הוראה, אחרים, "מלאך שהציל", אנחנו קוראים להם ידידים לחינוך ויש המונים כאלה. אם ישאלו אותנו מה הייחודיות של הדבר, נוכל להצביע על האימפקט כפול המובנה, כזה הנותן מענה בו־זמני לשני אתגרים לאומיים אקוטיים. ראשית, חיזוק מערכת החינוך: סיוע למערכת המתמודדת עם מחסור בכוח אדם, עומס על צוותי ההוראה ופערים לימודיים ורגשיים של תלמידים, שהחמירו בעקבות משבר הקורונה והמלחמה. שנית, קידום הזדקנות מיטבית: מתן מענה לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים המבקשים להמשיך לתרום, ללמוד ולהשתייך. ההתנדבות מכניסה משמעות לחיים, מאפשרת מעבר ממצב פסיבי לאקטיבי, משיבה את תחושת השליטה לחיים ומגבירה את הרווחה האישית והחוסן הקהילתי והאישי – רגשי.
זאת אומרת שהאזרחים ותיקים המתנדבים הם לא רק אמצעי לחיזוק מערכת החינוך, אלא מטרה ערכית וחברתית בפני עצמה. עבורם, זו קריירה שניה ושלישית, הפעם בלי שכר חומרי אלא עם "תלוש" המשמעות. ידיד לחינוך הוא ארגון עם היררכיה של מתנדבים – מתנדבים, ראשי צוות, רכזי אזור וישוב, כך הארגון גדל ומתבסס – בעולם שבו השמיכה קצרה והמשאבים מעטים הדרך להרחיב את ההשפעה היא בין היתר על ידי רתימה והענקת תפקידים ואחריות לכל אחד ואחד. כולם מאמנים מיומנויות מנהיגות, אחריות וניהול עצמי.
מה מניע אתכם בכל בוקר מחדש?
מה שמניע אותנו הוא לגרום לכך שעוד ועוד תלמידים ותלמידות ועוד ועוד אנשים מבוגרים שנמצאים בתקופת החיים החדשה ירגישו שרואים אותם, שהם בעלי ערך ומשמעות, עבור עצמם ועבור אחרים. עם כל הקלישאות יש פה חברה ישראלית מגוונת עם אתגרים בלתי פוסקים. המקום הזה של החיבור הבין דורי שמבוסס על הקשבה, היכרות עמוקה וקרבה, מחויבות אישית לתהליך ולאדם אחר הוא מתנה לשני הצדדים. היכולת לקדם השפעה כזו באופן רחב עם הרשויות המקומיות, הצוותים החינוכיים הנפלאים עונה על המשימה החברתית הגדולה שלנו. אי אפשר לייצר תהליך ולקדם השפעה ללא כל השחקנים והשותפים הרלוונטיים. בדרך של שיתופי פעולה מקבלים את ה – WIN-WIN-WIN ברמה הכי גבוהה שיש.
מאיפה הגיע הרעיון להפעיל מתנדבים גמלאים בלבד?
מייסדי הארגון יצאו לדרך עם רעיון, חזון וחלום. קומץ קטן של אנשים שביקשו לייצר ולהתוות דרך להפניית המשאב האנושי האיכותי של גמלאי ישראל לטובת חיזוקה של מערכת החינוך. היזמים ראו לפניהם פלח אוכלוסייה הולך וגדל שיש לו עוד המון מה לתת ולתרום, ומנגד נמצאת מערכת חינוך שכה זקוקה לסיוע ולמתנדבים ולכן לחבר בין שני הצרכים הבסיסיים האלה היה מהלך טבעי.
הרצון של אנשים בתקופת החיים החדשה לאחר הפרישה לפעול לעשייה למען הקהילה ולהשפיע – לא חדל להיות מרכיב מרכזי בחייהם רק עקב יציאתם לגמלאות. נקודת המוצא כל העת הייתה חוזקותיו, חיוניותו, ידיעותיו וניסיון החיים העשיר של הגמלאי. מחקרים הוכיחו שהתנדבות גמלאים ובמיוחד התנדבות בחינוך, משפרת את איכות החיים שלהם ואף את תוחלת החיים. אחוז הנשירה הנמוך של המתנדבים (הוותק בהתנדבות) מלמד המון על פלח האוכלוסייה של הגמלאים החדשים שיקיפו אותנו בהמוניהם בשנים הבאות.
מה קורה במפגש בין גמלאי לבין תלמיד ואיזה ערך מוסף מביא איתו ניסיון החיים של הגמלאי?
אני חושבת שנקבל טעימה דרך משפטים של שותפים:
אמר לנו שלומי, מורה למתמטיקה מ"אורט" רחובות – "אני לא יודע איך הייתי שורד במשרד החינוך בלי מתנדבים. הנוכחות של המתנדבים משפיעה על התלמידים באופן ישיר ועקיף. היא מאפשרת את הפניות של הילדים ללמידה. כמות התלמידים שלי שחייבים לעמרם, מתנדב ידיד לחינוך, על כך שעשו לפחות 3 יחידות מתמטיקה או שעלו לתיכון היא עצומה. לעמרם יש ארונית בבית הספר, הוא נמצא בקבוצות הוואטסאפ שלי עם התלמידים, הוא יד ימיני ואני יד ימינו. הוא חלק מבית הספר בכל מובן".
אמרה לנו אמא לתלמידה מהצפון: "הבת שלי חזרה עם תעודה פשוט מדהימה ומרגשת שמשקפת את הדרך הארוכה והלא פשוטה והתהליך המדהים שהיא עושה השנה בלמידה בכיתה רגילה. מלבד הציונים המרשימים, הרבה יותר הרשים אותי לקרוא את סיכום המחצית שהיא והמורה כתבו שמשקפת עבורי את האמונה העצמית שלה ואת כמה שהיא מפנימה את האמונה שלנו בה. אתם המתנדבים שותפים מלאים שלנו לדרך".
יש אין ספור סיפורים מרגשים אבל אם נסכם, אפשר לומר שהמתנדבים מספקים עבור התמידים מקום בטוח, הם גורם ממתן של מתחים וקשיים וגורם מעודד של מוטיבציה ומסוגלות. שילוב של מבוגרים בעלי חוסן טבעי, פרספקטיבה ופרופורציה, שמקדמים פרסונליזציה בחינוך – מכירים את התלמידים, הרקע שלהם, עולמות הידע שלהם, החוויות שהם נושאים עמם – מייצרת השפעה דו כיוונית המובילה להעצמה ולצמיחה לשני הצדדים.
העובדה שמדובר באנשים שהם גמלאים, יש בה כדי לפתוח את לבבות הילדים ובני הנוער ולעורר סקרנות והשפעה. זה מייצר תחושה נעימה ואווירה שונה, מאפשרת ולא תחרותית. היכולת של ילדים ובני נוער להתחבר דווקא לאנשים מבוגרים, המגיעים ממקום נינוח, לא מאיים או שיפוטי, המייצר מרחב של קבלה, יש בו הפוטנציאל לייצר הזדהות בקלות רבה יותר.
לצד העזרה הלימודית, כמה משמעותית התמיכה הרגשית והחברתית שהגמלאים מעניקים לילדים ואיך היא משפיעה על הביטחון העצמי שלהם?
הייתי רוצה לדבר על מושג הרציפות. דמיינו לכם ילד או נערה מהצפון או מהדרום. בימים של שבר, יש להם דמות קבועה, בכיתה או בזום. יש להם יכולת ניבוי – מחר, גם אם תהיה אזעקה, הם יפגשו את גדעון הגמלאי. אנחנו גם לא צריכים מקרי קיצון. בכיתה עמוסה, ילד שמקבל עוד שעתיים בשבוע שבהם הוא פוגש עוגן, דמות ערכית, עשירה בניסיון.
הממשק השבועי בונה בסיס יציב ואנחנו פוגשים ילדים שעוברים תהליכי עומק, הבטחון העצמי מתגבש, פתאום קולם נשמע בכיתה, ילדה שהופכת מקובלת כי הגמלאית שלה מכירה אותה ולוחשת על אוזנה כל הזמן – את יכולה, או עולה חדש שקיבל שק של מילים בעברית ומתקשר עם הסובבים טוב יותר ופתאום מרגיש שהוא כבר חלק.
האם התנדבות עם תלמידים תורמת גם לגמלאים? באיזה אופן?
ראשית, שיפור הרווחה, הwell being- והחוסן, תרומה לאיכות החיים, לבריאות נפשית ולבריאות פיזית, דחיקת התלות באחרים. שנית, העצמת המתנדב/ת כאזרח ותיק ביישוב – הענקה של תחושת משמעות, חיוניות, מסוגלות, רלוונטיות ומועילות. בנוסף, טיפוח תחושת שייכות וקהילתיות במסגרת ידיד לחינוך ברמה הארצית, בקהילה של מתנדבי ידיד לחינוך המקומית ובמסגרת הבית ספרית.
מהם האתגרים המרכזיים שאתם פוגשים בשטח ומה נדרש כדי להרחיב את המענה לתלמידים נוספים?
משאבי זמן מועטים של הגורמים המקצועיים, תקציבים והרחבת המודעות לחשיבות שילוב אזרחים ותיקים בבתי ספר.
אשמח שתספרי לי סיפור מרגש של תלמיד/ה או גמלאי/ת שנתרמו במיוחד מההתנדבות.
נתחיל מהצד האחד של המטבע – הגמלאי. סיפור שמדבר על מתנדב שהרקע האישי שלו לאור זוגיות עם אשתו כבדת הראיה הביא אותו לבחור את תחום ההתנדבות שלו. אשתו האהובה של אריק, מתנדב ידיד לחינוך, הייתה כבדת ראיה, ובעשרים השנים האחרונות עיוורת. לאחר שנפטרה לפני שלוש וחצי שנים, הוא הרגיש צורך עז לסייע לילדים כבדי ראיה. הוא הצטרף לקבוצה של ידיד לחינוך בנס ציונה, עיר מגוריו. לבסוף הוצע לו לסייע לילדים כבדי שמיעה.
בביה"ס השש שנתי ע"ש גולדה מאיר בעיר לומדים ילדים חרשים וכבדי שמיעה בכיתות מיוחדות – כיתות כו"ח (כבדי שמיעה וחרשים). בכל שכבת גיל יש כיתה כזאת. הוא שמח להשתלב כמתנדב שם. לילדים יש "שתל שבלולי" מעל האוזן. רבים מהם מצליחים לשמוע דיבור ולהשתלב במסגרות רגילות, במיוחד אם ההשתלה נעשתה בגיל צעיר והם מקבלים שיקום שמיעתי מתאים. עם זאת, בדרך כלל קיימים קשיים מסוימים, בעיקר בסביבה רועשת, בזיהוי צלילים עדינים ובהבנת דיבור מרחוק.
אריק מתנדב בביה"ס פעמיים בשבוע. התחום שלו הוא מתמטיקה. בשיעור הראשון הוא עובד עם ילד שומע, ובשיעור הבא עם ילד כבד שמיעה. כמובן שזהות הילדים נקבעת על פי שיקול דעת הצוות החינוכי. אריק מספר "לילדים כבדי השמיעה יש מוטיבציה עצומה להצליח. כנראה שהם רוצים מאד להוכיח שהם מסוגלים למרות המוגבלות. צריך להביט כל הזמן לעיני הילד, כי הוא נעזר בתנועת השפתיים. אני שואל לעתים קרובות: אתה איתי? אני מעודד את הילד לשאול שאלות, כי לא נעים לו לשאול".
נעבור לצד השני של המטבע: יעל, תלמידת כיתה ו' בבית ספר בפתח תקווה: "רק עם סימה המתנדבת אני מרגישה שאני יכולה לדבר חופשי. היא היחידה שמכירה אותי הכי טוב". שקד נערה בי"ב מהדרום שלוותה על ידי מתנדבת לקראת הבגרות באנגלית: "רותי עזרה לי מאוד, היא הייתה מאוד נחמדה ועזרה לי להגביר את הביטחון העצמי שלי בדיבור באנגלית והייתה גמישה בשעות. בזכותה אני מדברת יותר טוב, כל שאלה או נושא שלא הבנתי היא לימדה אותי ושלחה לי תרגילים ועזרה לי להבין. אני מודה לה מאוד והיה לי מאוד כיף איתה".
איך שיתוף הפעולה עם עמותת רוח טובה בא לידי ביטוי ביומיום שלכם?
ידיד לחינוך נמצאת במאגר ארגוני ההתנדבות של רוח טובה. מפעם לפעם אנחנו מקבלים הפניות של מתנדבים פוטנציאליים.
איזה מסר היית רוצה להעביר לגמלאים שקוראים את הכתבה ומתלבטים אם יש להם דרך לתרום?
כנראה שהמסר הוא שכולנו רקמה אנושית אחת ושנכון לא להיות במוד של חשיבת יתר או לתת לחסמים או לחששות לנהל אותנו, אלא פשוט לקפוץ למים, להתנדב, עדיף בידיד לחינוך כמובן. אבל תכל'ס זה לא משנה איפה. אל תגידו "לא", תגידו – "למה לא".
באופן כללי, התנדבות היא כבר לא "נייס טו האב", אלא "מאסט האב". היא מייצרת, מקדמת ומחזקת קשרים חברתיים, תורמת לבריאות הנפשית והפיזית, משפיעה על תהליכי חשיבה ולמידה, מעניקה סיפוק ומשמעות. למי? במקרה של ידיד לחינוך יש כל כך הרבה מוטבים שנתרמים מהמהלך – המתנדבים, התלמידים, המורים, הרשויות המקומיות, מערכת החינוך והחברה הישראלית כולה.