מהזדמנות להצלחה: על הצעירים שמשנים את עתידם דרך השירות הלאומי
מנכ"לית עמותת שלומית מספרת על המסע המרגש של בני ובנות השירות הלאומי – מחששות ומחוסר ודאות ועד לגילוי חוזקות אישיות, לבניית ביטחון ולעצמאות בחיים.
שנת השירות הלאומי היא הרבה מעבר לתרומה לחברה. עבור צעירים וצעירות רבים זוהי נקודת המפנה, שבה הם מגלים לראשונה את הכוחות והיכולות הטמונים בהם. בריאיון מיוחד אבישג אזולאי־משה, מנכ"לית עמותת שלומית, לוקחת אותנו אל מאחורי הקלעים של העשייה ומספרת על המסע המרגש שעוברים המתנדבים: מצעדים ראשונים של חשש וחוסר ודאות, דרך התמודדות עם אתגרים ובניית ביטחון אישי ועד להתפתחות אישית מרשימה ולעצמאות שמלווה אותם לכל החיים.
מהי עמותת שלומית, למי היא מיועדת ומה מטרתה?
שלומית היא עמותה פלורליסטית שמפעילה ומלווה צעירים וצעירות שקיבלו פטור מהצבא בשירות הלאומי־אזרחי, במגוון תחומים – ובהם חינוך, ביטחון, טכנולוגיה, קליטה, בריאות ורווחה. פועלים אצלנו צעירים מכל חלקי החברה הישראלית – חילונים ודתיים, יהודים, ערבים ודרוזים, וגם צעירים עם מוגבלויות וצעירים בסיכון שזקוקים לליווי מותאם.
אנחנו מאמינים שלכל צעיר וצעירה יש יכולות וכוחות ושהתפקיד שלנו הוא לעזור להם למצוא מקום שבו יוכלו להביא אותם לידי ביטוי. לצד התרומה לחברה, אנחנו רוצים ששנת השירות תהיה עבורם הזדמנות להתפתח, להכיר את עצמם ולצאת לדרך עם יותר ביטחון וכיוון לעתיד.
כמה זמן את בתפקיד ומה בו ממלא אותך?
אני מנכ"לית שלומית משנת 2019, אבל עובדת בעמותה מאז 1996. בתחילת הדרך קיבלתי את הפניות של הצעירים, סיפרתי להם על אפשרויות השירות, ייעצתי והכוונתי אותם והפניתי לרכזות. כך זכיתי להכיר באופן אישי אלפי מתנדבים ומתנדבות ולשמוע את הרצונות, החששות והחלומות שלהם.
מה שממלא אותי במיוחד הוא לראות צעירים שבתחילת הדרך לא היה ברור אם יצליחו להשתלב ולהתמיד, ובמהלך השירות מגלים בעצמם כוחות שלא ידעו שיש להם. לראות אותם מתפתחים, מתחזקים ומסיימים את מה שהתחילו – זו תחושת סיפוק עצומה עבורי. גם העבודה עם הצוות ממלאת אותי – עם א.נשים שמאמינים בצעירים ומשקיעים בהם יום־יום.
איפה הציבור פוגש את ההשפעה של בני ובנות השירות ביום־יום ואילו תגובות הם מקבלים?
הציבור פוגש את בני ובנות השירות בכמעט כל צומת מרכזי בחיי היום־יום בישראל: במשרדי ממשלה, במערכת הבריאות, בארגוני חירום והצלה, בבתי ספר ובמסגרות חינוכיות, במסגרות לאנשים עם מוגבלויות, בעמותות חברתיות, בשירותים קהילתיים ועוד. הם מסייעים לצוותים המקצועיים, משתלבים בתחומי המחשוב והסייבר, מפעילים פרויקטים, מפיגים בדידות, מדריכים ומלווים ילדים ומבוגרים. לעיתים הם בדיוק מי שיש להם הזמן, האנרגיה והסבלנות להקשיב, להסביר או להיות לצד אדם ברגע קשה.
התרומה שלהם נעשית חלק מהשגרה של המקום, ולכן לא תמיד מבחינים בה מבחוץ. אבל עבור הילד שמחכה לבת השירות בבוקר או האדם שמקבל יחס אישי, היא משמעותית מאוד. ההערכה שהם מקבלים מהצוותים וממי שהם מלווים מחזקת גם אצלם את התחושה שהם נחוצים ושיש לעשייה שלהם ערך.
איזה ערך מוסף מעניק השירות לצעירים בביטחון האישי, בכלים לתעסוקה ובעצמאות?
השירות מאפשר לצעירים להתנסות באחריות אמיתית: להגיע בזמן, להתמיד, לעבוד בצוות, להתמודד עם קושי ולבקש עזרה כשצריך. הם פוגשים אנשים שונים מהם ולומדים להתנהל בתוך מערכת.
דרך ההתנסות הם מכירים טוב יותר את החוזקות שלהם וגם את הדברים שעליהם צריך עוד לעבוד. לפעמים הם מגלים תחום שירצו ללמוד או לעסוק בו בהמשך. בעיניי, הביטחון נבנה מתוך החוויה הזו: עשיתי משהו משמעותי, התמודדתי, ויש אנשים שסומכים עליי. הליווי שלנו עוזר להם להבין את מה שהם עוברים ולהפיק ממנו כלים להמשך החיים.
האם החברה הישראלית מעריכה מספיק את תרומתם? מה צריך להשתנות בתפיסה הציבורית?
יש הערכה רבה במקומות שבהם בני ובנות השירות פועלים, אבל אני חושבת שהציבור הרחב עדיין לא מכיר מספיק את היקף העשייה ואת האחריות שהם נושאים.
הצבא הכרחי לביטחוננו ולהמשך קיומנו במדינה. לצד זאת, גם חברה חזקה, שיש בה ערבות הדדית וחוסן חברתי, חיונית לקיומה של המדינה. בני ובנות השירות הלאומי תורמים לחוסן הזה מדי יום – בחינוך, בבריאות, ברווחה ובקהילה.
הייתי רוצה שיכירו יותר את הצעירים שמאחורי התפקידים: את המחויבות שלהם, את ההתמדה ואת הבחירה לתרום. וגם שיבינו שהשירות הלאומי הוא הזדמנות חשובה להשתתפות ולשייכות עבור צעירים מרקעים שונים. חברה שיודעת לתת מקום לתרומה של כל אחד ואחת מרוויחה מכך הרבה.
איך אירועי החירום בשנים האחרונות השפיעו על בני ובנות השירות, ואיך העמותה מתמודדת?
הצעירים התמודדו עם פחד, חוסר ודאות ולעיתים גם עם אובדן ושינויים במקום השירות או המגורים. במקביל, במקומות רבים הצורך בהם גדל, והם נדרשו להמשיך לתפקד בתוך מציאות מורכבת.
האחריות שלנו היא להיות בקשר, להבין את המצב של כל אחד ואחת ולתת מענה אישי לצד הנחיות ברורות. אנחנו בודקים את הבטיחות בדירות ובמקומות השירות, מסייעים בהתאמות ומלווים את הצעירים ואת הצוות. גם כשהם ממלאים תפקיד חיוני, צריך לזכור שהם צעירים שזקוקים בעצמם לתמיכה ולתחושת ביטחון.
מהו האתגר העיקרי בגיוס בני ובנות שירות מדי שנה?
האתגר הוא להגיע לצעירים בעלי פטור מהצבא שהשירות הלאומי יכול להתאים להם ולעזור להם למצוא מסגרת שירצו ויוכלו להתמיד בה. לא כולם מכירים את האפשרויות, ולעיתים הם מגיעים אחרי תקופה של חוסר ודאות לגבי המשך הדרך.
יש גם צעירים שרוצים מאוד לתרום, אבל זקוקים להתאמות ולתמיכה רחבה יותר. חשוב לנו לבחון איתם בכנות מה מתאים להם ומה יאפשר להם להצליח. שיבוץ מוצלח צריך להביא בחשבון גם את צורכי מקום השירות וגם את היכולות, הרצונות והצרכים של הצעיר.
ספרי על בן או בת שירות שנחקקו בזיכרונך או שנתרמו מההתנדבות באופן מיוחד.
לאורך השנים עברו בשלומית עשרות אלפי מתנדבים ומתנדבות, ויש הרבה סיפורים שנגעו בי. קשה לי לבחור רק אחד, אבל הסיפורים שמרגשים אותי במיוחד הם של צעירים שבתחילת ההיכרות איתם נראה היה שהסיכוי למצוא עבורם מקום מתאים, להתמיד ולהשתלב בו בהצלחה הוא קטן מאוד. היו ביניהם כאלה שבסיום הדרך אף נבחרו למצטייני העמותה.
כשמסתכלים על הדרך שעשו, מבינים כמה משמעותיים היו האמונה בהם, ההזדמנות שקיבלו והליווי לאורך השירות. הסיפוק הגדול שלי הוא לראות דווקא את אלו שהתחילו עם פחות ביטחון ויותר קשיים מצליחים לעמוד באתגרים שלא האמינו שיוכלו לעמוד בהם ולסיים מסגרת שהתחייבו אליה, מההתחלה ועד הסוף. עבורם זו הצלחה שיכולה לשנות את האופן שבו הם רואים את עצמם ואת האפשרויות שלהם בהמשך.